ההחלטה על חיים משותפים היא תמיד מרגשת. אלא שאין זה דבר פשוט בהכרח. יחד עם כל ההתרגשות שבדבר, נדרש להגדיר את הזכויות והחובות של כל אחד מהצדדים, בין השאר במטרה למנוע מחלוקות בעתיד. הצורה הנפוצה ביותר של הסכם מהסוג הזה היא הסכם ממון, בו בוחרים בני זוג רבים שנישאים בישראל, ובצדק גמור מבחינתם.
אנחנו נתייחס כאן להסכם בעל מאפיינים דומים במהותו, אך כזה המיועד לאוכלוסיות שונות בתכלית: הסכם לחיים משותפים. הוא ייכנס לתמונה כאשר בני הזוג אינם יכולים להתחתן בישראל בדרך המסורתית. מה עוד נדרש לדעת עליו?
המאפיינים העיקריים של הסכם לחיים משותפים
הסכם לחיים משותפים, כפי שכתבנו מעלה, הוא הסכם שנועד להסדיר את הזכויות והחובות של כל אחד מבני הזוג. כמו הסכמי הממון המסורתיים יותר, הוא יכלול סוגיות דוגמת נושאי רכוש וממון, זכויות כספיות, מגורי וחינוך הילדים, חסכונות ואפיקים פיננסיים, חלוקת רכוש, מדיניות במקרים חריגים (פרידה, מחלה או אפילו מוות) – והרשימה עוד ארוכה.
על ההסכם הזה ניתן לחתום בכל שלב, אלא שהבחירה המובנית מאליה לעשות זאת היא כאשר בני הזוג מחליטים שהם מעוניינים במיסודו של הקשר שביניהם, ובנייה של תא משפחתי לכל דבר ועניין.
הסכם לחיים משותפים משמש, ברמה העיקרית, בני זוג אשר החוק אינו מתיר להתחתן בישראל. עבורם, זוהי למעשה הדרך היחידה להצהיר על המחוייבות הזוגית, ועל היחסים ה"רשמיים" ביניהם.
כמו כן, בוחרים בו זוגות המוגדרים כידועים בציבור, או לחילופין זוגות חד מיניים. אלה יכולים לנסח הסכם ספציפי, על פי המאפיינים של היחסים ביניהם, אך גם לבחור באחד מבין ההסכמים הקבועים, בצורה זו או אחרת.
כך עושים זאת נכון
מעצם המהות של הסכם לחיים משותפים, ברור מדוע החשיבות שלו מכרעת. זו הסיבה בגינה מומלץ מאד לחתום על ההסכם בכובד ראש, ולאחר שמבינים לאשורם את כל אחד מהסעיפים שבו. מומלץ מאד לנסח את ההסכם באמצעות עורך דין, הבקיא בתחום, מה שיבטיח הסכם הוגן, שבו אין סוגיות חשובות אשר נופלות אל בין הכיסאות.
חשוב מאד לספק הוכחות רשמיות על עצם הזוגיות, מה שיאפשר, בהמשך הדרך, לקבל הטבות שונות מגופים דוגמת הביטוח הלאומי או מס ההכנסה. הצהרה של בני הזוג שהם חיים יחדיו, ומנהלים משק בית, יכולה לסייע מאד, מהבחינה הזו.
בניגוד להסכם ממון, הסכם לחיים משותפים, כשהוא נעשה בין ידועים בציבור, תקף באופן משפטי מלא מיד לאחר ששני הצדדים חותמים עליו, מבלי שנדרש אישור של גורם מוסמך כלשהו. למרות זאת, לא מעט גורמים הפועלים בתחום ממליצים שכן לעשות זאת באמצעות נוטריון, או אפילו דרך בית המשפט לענייני משפחה, מה שיאפשר גם לראות שהוא נעשה על פי הספר, וכן לחזק את המעמד המשפטי שלו.
ומה באשר לחסרונות?
יחד עם הנאמר מעלה, יש לתת את הדעת על מספר מגבלות של ההסכם לחיים משותפים. הגם שהוא מקיף בכל קנה מידה, והגם שהוא נועד לסייע להגדיר את בני הזוג ככאלה, העדיין ההתייחסות אליו בעייתית בקרב גורמים מסוימים.
מטבע הדברים, הוא מוציא מכלל אפשרות שימוש בשירותיו של בית הדין הרבני, שיכולים לסייע לפתור מחלוקות של ממש במצבים מסוימים. להסכם זה יש מעמד משפטי, כאמור, אלא שכאשר הוא לא כולל את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה, הוא עלול להיות נמוך, באופן יחסי.
ההסכם נחשב למוגבל גם ככל הנוגע לסוגיית המוות של אחד מבני הזוג. המלצה של רבים היא לערוך, יחד איתו, צוואה, אשר מסדירה את חלוקת הרכוש במקרה של מוות אחד מבני הזוג, חלילה.
